יוטה פינקו
אני כבר מוכנה ללידה…
2:30 לפנות בוקר
הלכתי לשירותים לעשות פיפי וחזרתי למיטה. הרגשתי צירי לידה קלים אבל החלטתי לא לחשוב עליהם,חזרתי למיטה בשביל לשמור על אנרגיות.
(למקרה שלידה אמיתית תגיע בבוקר ואלו הם רק "צירי בריקסטון")
הפעם הבאה שהתעוררתי היתה בסביבות 9 בבוקר,
הלכתי שוב לשירותים וחזרתי למיטה.
הצירים המשיכו אולם הפעם ראיתי נוזל ורדרד על הסדין.
הרגשתי שזה זה – הילדה שלי מוכנה להגיח אל אוויר העולם.
מאוד רציתי לשתף את בעלי ברגשות האהבה שהציפו אותי
אולם, לא רציתי לגרום לו יתר התרגשות לשארית היום.
והחלטתי להרגיע קודם כל את עצמי בעזרת פראנאיאמה.(תרגילי נשימות)
כשאיציק התעורר הבטתי בפניו ולחשתי לו…היום אני יולדת!
כמו גבר אמיתי, איציק רצה לעשות משהו, להביא לי משהו, לטפל בי
ולהיות שותף לחויה המדהימה הזאת,
אבל שכנעתי אותו ללכת לעבודה בהבטחה לעדכן אותו בכל דבר קטן.
אמא שלי(שהצטרפה לחגיגה) ואני נשארנו בבית…
לשלוט בגוף שלי
שעה 11
התחילו צירים חזקים יותר והפעם הייתי חייבת לעשות משהו בנידון.
התחלתי להתמתח במיטה בתנוחות יוגה(אסנה) כגון 'ילד', 'חתול-פרה'
וכל יתר האסנות שמסייעות בכאבי גב תחתון ע"י מתיחה.
יוגה בתחילת הריון ובמהלך חודשי הריון, הידועה גם בשמה פרנאטאל, היא שיטה המומלצת מאוד להתפתחות העובר ולהקלת כאבים בזמן הלידה.
יוגה להריון עוזרת גם להקל על סימפטומים לא נעימים כגון בחילות הריון ומשרה תחושת רוגע בתקופה בה אנו חוות שינויים הורמונליים
הרגשת הצירים היא מעין סוג של סחיטת גב עד להרגשה של אובדן תחושה.
כאילו לאט לאט כל העולם הולך ונעלם ונשארים רק אני והכאב.
אבל יחד עם זאת ישנה תחושה של דבר נפלא שמתרקם בתוך גופך …
נשמה חדשה שהולכת להגיח אל אוויר העולם.
הרגשתי אחריות ענקית ביודעי שמלבד הכאב שלי
ישנו גם הכאב של הבת שלי, והיא עצמה אפילו לא מבינה מה קורה,
למה היא זזה, למה תחושת המחנק הזאת…?
ידעתי שלידה היא תהליך קשה לשני הצדדים, לאם ולתינוק, וברגע
שהתינוק לא מסוגל יותר להמשיך לתת את חלקו במאמץ המשותף
אז לי יש את כל הכלים לכך.
רציתי להביא לזירוז לידה, אבל מבלי לקחת סיכונים,
כלומר לתת לטבע לעשות את שלו ולא לתת לגוף ולראש העיקשים להאט את התהליך.
לשם כך הייתי צריכה:
להמשיך לנשום ולהשאר רגועה בכדי שלתינוקת שלי יהיה מספיק חמצן וכל המערכות יתפקדו כשורה.
למתוח את הגב ולהרגיע את האיזור בכדי לא לתת לכאב לנצח.
לנסות ולהחזיק בתחושת האושר והאופטימיות בכדי לתמוך בהורמונים הטבעיים שמלווים את התהליך.
שעה 12
הרגשתי מוכנה וחלטתי שאני חייבת לנסוע לבית היולדות בשיבא.
התקשרתי לאיציק שיגיע מהעבודה!
בינתיים נכנסתי לאמבט…, כמו שחשבתי זו היתה הרגשה מצויינת.
המים מפעילים כל כך הרבה תחושות בגופינו ושולחים אותות למח,
מה שגורם לתחושות פוזיטיביות.
בינינו…מה עוד אנחנו צריכות בשביל התמודדות עם כאב?
שעה 1 בצהריים
אני ואיציק מחכים לבדיקת רופא, אני מרגישה צירי לידה חזקים אבל עדין מרגישה מה קורה סביבי ואפילו מסוגלת לקרוא עיתון.
חיברו אותי למוניטור ולאחר זמן מה הוציאו לי את מה שנקרא "פקק רירי".
היתה לי פתיחה של ס"מ אחד ולכן נאלצו לשלוח אותי חזרה הביתה.
כנראה שהיתי צריכה להיתקשר לפני שבאתי כפי שהמליצו לי במרכז ללידה טבעית שבבית חולים שיבא תל השומר.
האחיות במרכז לידה טבעי מסוגלות לאבחן דרך הטלפון אם צריך להגיע או שכדאי קצת להמתין.
מרכז הלידה הטבעי, כשמו כן הוא, מסייע לאשה להתמודד עם תהליך הלידה בדרך הטבעית ביותר, ללא אפידורל.
גופינו יודע להתמודד עם הלידה היטב ללא התערבות רפואית, כל שדרוש הוא מודעות, אוירה שקטה ורגועה וביטחון.
שעה 3 בצהריים
חזרתי הביתה, איגפתי את תריסי חדר השינה שלי ונתתי מנוחה לעיניים,
האוירה היתה מאוד אינטימית ורציתי להיות לבד.
הרגשתי מאוד בנוח להיות רק עם עצמי ועם התינוקת שלי.
שעה 19:00
הצירים נעשים חזקים מתמיד עד כדי כך שלא ראיתי כלום מסביבי
החלטתי להתקשר לבית החולים.
המיילדת בדקה אותי דרך הטלפון, שאלה אותי על משך ותדירות הצירים, אבל אני, הצלחתי בקושי להגיב, רק נאנחתי בזמן צירים ושתקתי בין לבין.
המיילדת הבינה באיזה שלב אני נמצאת וביקשה ממני להגיע בתוך 20 דקות.
למזלי בית חולים שיבא נמצא במרחק 12 דק' מביתי.
התלבשתי לקחתי את התיק שארזתי מראש, איציק לא שכח מצלמת וידיאו וחיכיתי לציר הבא שמייד לאחריו אוכל לטוס 4 קומות למטה(ברגל) לחניה של הבנין שלנו.
אבל בכל זאת לא הספקתי לרדת 2 קומות וציר נוסף תפס אותי במדרגות.
הצלחתי לעורר את בהלת השכנים.
אמא שלי ואיציק העמיסו את הרכב ותוך כדי חויתי ציר נוסף.
רכנתי על גג הרכב, פיסקתי את רגלי והזזתי את האגן בתנועות מעגליות, תנועות שעזרו לי להשתיק את הכאב, להעביר את הזמן ולסייע לתינוקת שלי הפעם לצאת ולתמיד.
רציתי להיות אמא טובה מראש.
תוך כדי הנסיעה חוויתי עוד 3 צירים ומשום שהייתי צריכה לחלוק את המושב האחורי הצפוף עם סל-קל שאיציק הכין מבעוד מועד הכאבים היו חזקים מאוד.
ע"פ היוגה, בזמן צירים תמיד מומלץ להתנועע בחופשיות, ולכן לא יכולתי להבין נשים שדבוקות למיטת בית החולים בזמן "הלידה הרגילה", מה שלא קורה ב"לידה טבעית", בה יכולתי לבחור איך ללדת, אם בעמידה, שכיבה או ישיבה, עם חבל וכו'…
שעה 20:00
הגענו לשיבא, שם חיכתה לנו סיגל המילדת ממרכז הלידה הטבעי, אבל עדיין הייתי צריכה לעבור דרך בדיקות שיגרתיות של בית החולים בטרם שאוכל להתחיל בתהליך הלידה הטבעית.
התהליך כולל בדיקת רופא ומוניטור של 30 דק',
באם הכל בסדר הרופאים מאשרים את הלידה הטבעית.
לשם הבדיקה, נכנסים לחדרון קטן שבו מחברים אותנו למוניטור מבלי יכולת לזוז.
בראש התרוצצו לי מחשבות, "30 דקות ללא תזוזה ומתיחות, האם אין זה יכול להאט את התהליך? מה אם יהיו לי מחשבות מפחידות באותו הזמן והפתיחה תיעצר…?"
(קראתי על נשים שהיתה להן פתיחה תקינה ומתוך בהלה פתאומית היא נעצרה)
היו לי כל מיני שאלות בראש אבל קיבלתי תשובה! עלי להמשיך להתנועע!
כשהמוניטור מחובר לבטני, עשיתי את כל "האסאנות"(תנוחות יוגה)
שניתן לעשות תוך כדי שכיבה.
ולבסוף אפילו נעמדתי על הריצפה לצד המיטה והתכופפתי לעברה.
הצוות הרפואי שנכנס לחדר הרים גבות לנוכח "התנוחות המוזרות" שעשיתי, בכל פעם שנכנס. נתתי לתהליך הלידה להתרחש.
התפיסה של הלידה הקונבנציונאלית כל כך שונה מזאת של הלידה הטבעית, תוכלי להיווכח בכך בקליפ המשעשע הבא…
שעה 21:00
הרופא אמר שיש לי פתיחה של 2 ס"מ
אבל עדיין לא יכולתי להיכנס לחדר הלידה הטבעי ולהתחיל בתהליך של "לידה פעילה" בגלל בירוקרטיה.
הצירים היו מאוד חזקים ותדירים, עשיתי כפיפות אל הריצפה, טיפסתי על כיסאות והכל אל מול מזכירות הבית חולים והתור הארוך שהשתרך שם.
סיגל, המיילדת התורנית (שהספיקה להחליף את דבי מהמשמרת הראשונה) בחדר הלידה הטבעי (שליוותה אותי ברגעי הבירוקרטיה הקשים) ראתה את הסבל שלי וחליטה למלא לי אמבטיה חמה בחדר זמני.
נכנסתי לאמבט והרגשתי הרבה יותר טוב,
התחלתי לעשות יוגה במים החמים, ביקראם יוגה.
לאחר 5 דק' סיגל הביאה לי את חלוק הרחצה ואמרה
שכעת אפשר לעבור לחדר שלנו, "חדר הלידה הטבעי המיוחל".
זה היה ממש מעבר לדלת, שם היתה אוירה חמימה ושלווה. הג'קוזי ביעבע, הנרות הפיצו ארומה נעימה והכל מוכן ומזומן לרגע הגדול.
הרגשתי כמו תחילת שיעור יוגה, שיעור היוגה הכי טוב בעולם.
היו לי מקום ואוירה מושלמת, ועכשיו ציפיתי לביצועים מושלמים מגופי שאותו הכנתי וטיפחתי במשך 9 חודשים, רק בשביל השעה הזאת, שעת הלידה.
בתוך הג'קוזי עשיתי מתיחות קלות ותנוחת "חתול – פרה", סיגל הביאה לי כרית והצלחתי להירדם בין ציר לציר.
הגוף שלנו מאפשר לנו לאגור כוחות לקראת
השלב הכי אקטיבי, שלב הדחיפות.
הצירי לידה, התחילו ללחוץ לי על הבטן כמו שלחצו על הגב.
כאילו מישהו קושר לך חגורה לבטן ומהדק אותה עד כדי תחושת מחנק.
סיגל הביאה מוניטור, היתה כבר פתיחה של 8 ס"מ, לא ידעתי מה לעשות כדי להקל על הכאבים בבטן שנגרמו כתוצאה מצירי הלידה האלו והיא המליצה לי
לעסות את בטני עם זרם חזק של מים. כמובן שהרגשתי תחושת הקלה.
התמודדתי עם הכאב לזמן מה אבל הגוף שלי אילץ אותי להתחיל לדחוף.
אולם לא הייתי בטוחה שכדאי, אבל סיגל אמרה לי שאם אני מרגישה
שאני צריכה לדחוף אז לדחוף.
למרבה הפלא במקום הרגשת כאב, הרגשתי טוב ונעים.
הרגשתי שכל הסביבה שלי תומכת בי ומסייעת לגופי לעשות את העבודה.
אמא שלי ואיציק שהיו באותו החדר איתי שתו להם תה בנחת, צפו בתהליך הלידה שהתרחש מתחת לאפם וציפו לפלא הגדול מכל, הלידה.
קולה של סיגל היה מאוד רך והתנהלותה היתה מאוד רגועה,
מה שעזר לי גם כן להיות רגועה. הרגשתי שמישהו דואג לי והכי חשוב
הרגשתי מוכנה ללדת חיים חדשים.
סיגל בדקה אותי ואמרה לי שאני יכולה עכשיו ללדת.
היא שאלה אותי היכן אני מעדיפה ללדת, על המיטה או על הכיסא ואני העדפתי את הכיסא.
ביקשתי להזיז את הכיסא מתחת לחבל כדי שאוכל להחזיקו בזמן הדחיפות.
יצאתי מהאמבט והתיישבתי על הכיסא.
לחדר נכנסה פנינה, מיילדת נוספת בחדר הלידה הטבעי שאמורה להחליף את סיגל במשמרתה וגם דבי מהמשמרת הראשונה הצטרפה והתחילה לצלם במצלמת הוידיאו הביתית שלנו.
פתאום החדר נעשה הומה אדם אבל לי זה לא הפריע,
הרגשתי שכולן הגיעו כדי לתמוך בי. ישבתי על הכיסא והמתנתי לצירי הלידה.
סיגל היתה על הריצפה, מוכנה לאסוף לידיה את התינוקת לכשזו תחליט סוף סוף לצאת.
התחלתי לדחוף, סיגל התחילה לבצע עיסוי פרינאום עם שמן פרינאום (שמן שקדים), פנינה החזיקה מגבת לחה וחמה על הגב התחתון, ההרגשה היתה טובה!
הצירים היו מאוד חזקים, כל הגוף שלי היה מכוון ללידה, נתליתי על החבל והתחלתי לדחוף.
סיגל אמרה לי שאני יכולה כבר לגעת בראש, חשבתי שהראש בחוץ אבל הוא עדיין היה בפנים. זו היתה תחושה מדהימה לגעת לה בשיער, לא יכולתי כבר להמתין, היתי חייבת כבר לפגוש אותה. פנינה שאלה אותי אם אני רוצה שאיציק ייצטרף לחויה ויחליף אותה עם המגבת החמה. עניתי שאיני יודעת ובעצם לא ממש יכולתי לחשוב. אז פנינה החליטה בשבילי והזמינה את איציק לשבת מאחורי ולתמוך בי. כנראה שהן הרגישו מה שאני באמת רוצה אך לא יכולה להודות, שאני צריכה את התמיכה של השותף שלי לחיים ברגע הכי משמעותי בחיי.
נשענתי עליו כעל כיסא והתחלתי לדחוף, סיגל נתנה לי המון כח ומוטבציה, היא עודדה אותי לתת את כל כוחי. היא אמרה שהתינוקת כמעט בחוץ.
שעה 23:07
הרגשתי שמשהו מחליק ממני, חשבתי שזה היה רק הראש אבל למעשה התינוקת שלי היתה כבר בידיים של סיגל.
היא שמה אותה על החזה שלי, חיבקתי אותה, היא היתה חמימה, ורדרדה ויפהיפיה
הבטנו אחת לשניה בעיניים.
סיגל הציעה לאיציק לחתוך את חבל הטבור והוא עשה זאת בפנים גאות. אני הייתי שמחה מאוד עם התינוקת בידיים ממתינה לשלב הלידה האחרון, יציאת השיליה. בתוך דקות הרגשתי ציר קטן, דחפתי והשיליה יצאה.
השיליה היתה תקינה, מה שאומר שהעובר גדל בסביבה טובה ובריאה והתזונת הריון שלי היתה נכונה.
לאחר מכן קמתי מהכיסא ביחד עם התינוקת ונשכבנו על המיטה.
פנינה שהחליפה בינתיים את סיגל הקלידה נתונים במחשב,
אמא שלי צילמה תמונות לידה
ואיציק נשכב על המיטה ביחד איתי ועם התינוקת שנולדה ב 11.11 בשעה 11 בלילה
והתחילה לראשונה להינות מאוויר עולמה החדשה.
וזהו הסיפור לידה שלי…
לידה טבעית וקלה לכולן
רוצה לשתף אותנו גם בחווית הלידה הטבעית שלך, יש לכן סיפורי לידה מעניינים?
יוטה פינקו, מורה מוסמכת ליוגה
אמא לתינוקת בת שנה.
בין השירותים המוצעים
שיעורי יוגה לנשים, תרגול יוגה בקבוצות קטנות או פרטי
(קורס הכנה ללידה (הכוונה קבוצתית או אישית
הדרכת הנקה
ייעוץ לנשיאת תינוקות
הדרכה בנושא קפיצות גדילה והתפתחות הילד
“הדרכה בהיגיינה טבעית של תינוקות – “גודלים בלי חיתולים
תזונה בריאה לאם ולתינוק
למידע נוסף 054-6696755
עוד נשים מספרות…
| פרנאטאל |
